וואו וואו וואו.
אני כבר מרגיש שכל שבוע אני פותח ככה את הפוסט!
אני כבר מחוסר מילים לגמרי לגמרי לגמרי
הם הצליחו אשכרה להתעלות על עצמם משבוע שעבר!
והפעם….. יש לנו אשכרה פרק מלא של תוכן מקורי של האנימה, והוא אחד הפרקים הכי טובים שהיו בבליץ’ אי פעם!
האנימציה פשוט ממשיכה להיות יותר ויותר טובה, התוספות שקיבלנו פשוט מדהימות, הכל נעשה ברמה קולנועית. אני באמת באמת מחוסר מילים ולא רוצה להרוס לכם שום חלק מהפרק.
אני כל כך נהניתי ממנו, ויצאתי פעור פה, ואני לא יודע מה עומד לקרות.
הם לקחו כיוון ממש מעניין, והכוכבת של הפרק היום היא לא אחרת מאשר אוריהימה!
זה כל מה שאני מרשה לעצמי להגיד, ומעבר לכך, רוצו לצפות בפרק!
אז כמובן, שלא תהיה לנו היום פינת השוואה למנגה, כי ליטרלי אין מה להשוות כרגע D:
פרק 45
חוץ מזה שזה אחד הרגעים הטובים בבליץ’, אני לא יכול להגיד כלום על התמונה…
נתראה בשבוע הבא!
0
0
0
0
טומוהיסה טאגוצ’י (Tomohisa Taguchi) הוא הבמאי הראשי של TYBW, מה שאומר שהוא האדם העומד בראש כל החלטה שנלקחה לאורך יצירת האנימה: האסתטיקה הצבעונית שלקוחה ישירות מ- Akudama Drive, האנימה הקודמת שלו? טאגוצ’י. ההבאה של חלק מחברי צוות ההפקה לעבוד על הסדרה דרך הקשר האישי שלו איתם? טאגוצ’י. ההחלטה לשדר פרקים כפולים בסיום העונות הקודמות, או לעשות את פרק 45 באורך מיוחד של 27 דקות (דברים שהם חתיכת פרויקט להוציא לפועל מבחינה לוגיסטית בגלל חוזים עם ספונסרים וכו’, אגב)? טאגוצ’י. אפילו התסריט של הפרקים עצמם, בו הוא מעורב ישירות בתור אחד מצמד התסריטאים הראשיים של האנימה (יחד עם מאסאקי היראמאצו/ Masaki Hiramatsu)? טאגוצ’י. וכן, ראוי לציין שהחל מתחילת החלק השלישי הוא התקדם לתפקיד “במאי בכיר” ופינה את עבודת הבימוי בפועל של הסדרה להיקארו מוראטה (Hikaru Murata), אבל קרדיט הבמאי הבכיר תמיד היה אחד דינמי במשמעותו – החל מ”הוא סתם כתוב שם כאות כבוד” ל”הוא היה מעורב מאוד מקרוב בהפקה” – וטאגוצ’י ללא ספק נופל על הצד השני של המאזניים האלה. למעשה, מבין ששת הפרקים הראשונים של החלק הרביעי, 5 נכתבו אישית על-ידו, ו- 44 הוא היחיד עד כה שתסריטו הגיע מהיראמאצו, מה שמראה עד כמה הסדרה חשובה לו באופן אישי.
עבור פרק 45, טאגוצ’י לקח את המושכות בתור הבמאי, אמן הסטוריבורד, והתסריטאי שלו – הפעם הראשונה שבה הוא עושה את כל אלה לבדו לפרק של בליץ’ – מה שגם הופך את זה לפרויקט הגדול ביותר שלו באופן אישי בסדרה. יתרה מכך, בהתחשב בציוץ שלו על הפרק בו הוא הודה לקובו “על שאישר את ההתפתחויות” שקרו בו, ניתן להניח כי רבים מהרעיונות לאירועים המקוריים של הפרק הגיעו מטאגוצ’י עצמו – ולא מקובו (למרות שאני אופתע אם לא לפחות חלק היה ממנו) – מה שמראה עד כמה ההבנה שלו בסיפור הזה היא מעמיקה ויוצאת מן הכלל. כל-כך מעמיקה, למעשה, שגם לאחר 3 צפיות ושבוע של ניסיון לעכל אותו ולחשוב עליו, אני עדיין לא מרגיש קרוב ללהבין את מלוא המחשבה שהושקעה בכתיבה והבימוי שלו. אני יכול לפרשן דברים כמו הפואנטה הכוללת של הפרק – הנאום של יוהא על-כך שכוח חזק הוא כזה המסוגל לכפות את עצמו על כולם ללא עוררין, ושכוח שמטרתו להגן לא מסוגל להגיע לגבהים האלה – דבר שאוריהימה מוכיחה בפירוש כשגוי כשהיא כופה עליו את הדחייה של קיומו בסוף מתוך רצון “להגן עליך” (*אהמ* כותרת הפרק *אהמ*), וגם יש פרטים קטנים יותר שאני מאמין שהצלחתי לקלוט ולנתח בעצמי… דברים כמו זה שיוהא מנסה להוציא את איצ’יגו להורג בצליבה, מה שמקביל אותו לישו ובכך מתחבר להיותו הבן שלו (כי יוהאבך זה שם ה’ במבטא יפני, למי שאולי שכח), או ליקוי הירח בבנקאי של איצ’יגו שמראה את איך שהוא מאמץ עד הסוף את הצד ה”אפל” של ההולואו שבו (מה שגם אפשר להגיד שמקנה לו את היכולת ליצור ירח המאיר על הקרב בעצמו עם הגטסוגה טנשו, למרות שאני לא בטוח בפרשנות הזו)… וגם העלים שנותרו מאוריהימה בסוף, שבהתחלה לא הייתי בטוח מה המשמעות שלהם, עד שהבנתי שהם עלי היביסקוס – בהקשר לכוחות שלה שמשמעות שמם היא “היביסקוס בעל 5 עלי כותרת”. מנגד, עם זאת, עדיין יש גם הרבה דברים שאין לי מושג מה המשמעות הסמלית שלהם, בפרט בכל הנוגע לבנקאי של איצ’יגו: השרשראות (שהן גם מקור השם הרשמי של הצורה, אותו אנחנו יודעים שקובו המציא, “איצ’יגו שרשרות הדם”) הן תעלומה בשבילי, היכולת ליצור כפילים היא מסקרנת (חשבתי על האפשרות שזה מייצג את כל הצדדים/ כוחות השונים שבו, אבל אני נוטה להאמין שיש בזה יותר מזה), והריאטסו השחור – כמו מוגטסו – של הגטסוגה טנשו הוא פרט ממש מעניין שאני לא יודע מה להסיק ממנו… אז אם יש לכם רעיונות, מוזמנים לשתף.
בחזרה לצד ההפקתי של הפרק, בואו נדבר על עוד קצת מהשמות שיצרו אותו: במאי האנימציה הראשי של הפרק היה קיושי קומאצובארה (Kiyoshi Komatsubara) – אחד משלישיית האמנים הקבועים של הסדרה לתפקיד זה, הממשיך את הרוטציה הקבועה שלהם 3 פרקים לאחר עבודתו הקודמת (פרק 42) – ותיקוני האיור שלו היו יוצאים מגדר הרגיל, אפילו בסטנדרט הגבוהה של ההפקה הזאת. הציורים לאורך כל הפרק, ובמיוחד בסצנות של יוהאבך מתעלל באוריהימה ורוקיה מתווכחת עם איצ’יגו, היו מרהיבים ביופיים – מפורטים ותלת-מימדיים מהרגיל כאחד, כך שכמובן שהיה תענוג לצפות בהם. מעבר לכך, ספיישליסט האפקטים וחבר הגרעין של צוות ההפקה בתפקיד זה סאטושי סאקאי (Satoshi Sakai) חזר לתפקידו כבמאי אנימציית אקשן ואפקטים ועשה עבודה מדהימה – הפרק שופע מקצה לקצה באפקטים מגוונים בסוגם שנראו מדהים, והוא ללא ספק העבודה הטובה ביותר של סאקאי בסדרה עד כה. אישית, אני עדיין חושב שפרק 6 הוא הכי טוב ויזואלית ב- TYBW – נטו בגלל שעיצוב התאורה והצבעים לזירת הקרב נגד יוהא הוא נוראי ובחלקים שאין בהם את הכחול של החרב שלו/ הלבן של רוקיה/ הצהוב של אוריהימה כל האלמנטים שעל המסך פשוט “טובעים” אחד בשני בגלל שהם כולם בגוונים דומים של אדום כהה מאוד/ שחור (לא יודע מי ההזוי שחשב שזה רעיון חכם אבל ניגודים משלימים זה הקונספט הכי בסיסי שיש לעיצוב צבעים טוב) – אבל מכל בחינה ויזואלית אחרת הם די באותה הרמה עד כמה שאני זוכר.
רגע לפני שנתקדם להיילייטים, אני רוצה לציין שהקרדיטים של הפרק כללו גם כ- 80 אנימטורים משניים – מספר חריג ברמות (לצורך הדוגמה, הסרט של צ’יינסו מן הופק בלחץ זמן, היה ארוך פי שלושה וקצת, ודרש כ- 150 אנימטורים משניים – וגם זה נחשב לא טוב כשזה פורסם) שמעיד על כמה שהיה קשה לצוות ליצור את הפרק השאפתני הזה בלו”ז הנתון, וזאת על-אף שמשוער כי הלו”ז של החלק הזה היה מרווח משל קודמיו הודות להפסקה הארוכה יחסית מחלק 3 וכמות הפרקים הנמוכה… אז אני בכנות לא בטוח מה גרם להתנפחות הכזו קיצונית של הקרדיטים, אבל לשמחתי הרבה הקשיים האלה ממאחורי הקלעים כמעט ולא ניתנים לראייה על המסך, אז כל המעורבים (חוץ ממעצב הצביעה של חדר הכס ):< ) לגמרי יכולים להיות גאים בעצמם.
אני ממש אוהב את הסצנה של סאדו והשאר בתחילת הפרק, כי האיכות האדירה שלה מדגימה היטב את כמה שהרמה באמת מזנקת בפרקים ה*ממש* מושקעים. כל תנועות הגוף המלאות של הדמויות בעודן מדברות ומגיבות למתרחש סביבן הן עוד המון שעות של השקעה שהאנימטורים הקדישו לציור הדמויות האלה מחדש שוב ושוב במקום לעשות אותן יחסית סטטיות כמו שהן בדרך-כלל, וזו בדיוק הסיבה שהאקסטרה הקטן והקל לפספוס הזה הוא זה שאני הכי מעריך. לצערי לא ידוע מי האנימטור מאחורי הסצנה הזו, אבל כן ידוע שאסוקה נאקאצ'י (Asuka Nakachi) תיקן את הציורים שלה בתור אחד מששת במאיי האנימציה הרגילים של הפרק תחת קומאצובארה, אז שאוט אאוט לו על העבודה המעולה.
קצת מאוחר יותר, הפרק מספק את אחד ההיילייטים הוויזואליים שלו עם הקטע של איצ'יגו נלחם ביוהאבך לבד. אנימציה נהדרת (שוב מאמן לא ידוע, לצערי), שהחלקים האהובים עליי בה הם הקאט של איצ'יגו עובר מול אוריהימה והשיער שלה עף קדימה מהמהירות שלו (כי זה פשוט סופר חלק ויפה) והרוטציה של ה"מצלמה" סביב איצ'יגו ויוהא בעודם באמצע קלאש חרבות באוויר (כי זה ממש מורכב לביצוע עם כל הזוויות המיוחדות שצריך לצייר בהן את הדמויות, והעיצובים המורכבים שלהן עוד יותר מקשים).
יוהאבך מתגבר על איצ'יגו ומתחיל לשפד אותו בלופים בעוד שאינואה מרפאת אותו, מה שנותן לנו עוד סצנה נפלאה של אנימציה מרובת פריימים המקדישה את הציורים הרבים להצגת תנועות גוף מלאות ואקספרסיביות שפשוט גורמות להכל להרגיש חיי… ואני מת על זה. מעבר לזה, לאחר-מכן כשיוהא מחליט להתעלל באוריהימה, הוא משפד אותה 5 פעמים – כמו בסצנת הפרידה שלה מאיצ'יגו לפני שהלכה להואקו מונדו שבה אמרה שכל 5 הגרסות שלה היו מתאהבות בו – שזו פשוט קובולוגיה במיטבה (וקרדיט למעריץ הגאון שעלה על זה ושיתף את זה בטוויטר, כי כפי שכבר כתבתי בעבר, אני לא מתמצא בבליץ' מספיק טוב כדי לחשוב על דברים כאלה).
כשהמצב נראה נואש מתמיד, רוקיה מופיעה כדי להחזיר את התחושה שיש לנו סיכוי (תחושה שמתיישנת כמו חלב בפרק הזה😂), ואנחנו מקבלים רפרנס מדהים לסצנת ההוצאה להורג שלה בסול סוסייטי עם רוקיה מעתיקה את השורה המפורסמת של איצ'יגו, "הגעתי להציל אותך" (שוב, לא פרט שעליתי עליו בעצמי). מה שאפילו יותר מדהים, עם זאת, זה שה"הגעתי להציל אותך" של איצ'יגו קרה בפרק 45 של האנימה המקורית, מה שגורם לי להיות משוכנע שמדובר בסגירת מעגל מכוונת.
מעבר לזה ובנושא אחר לגמרי, הסצנה הקצרה של איצ'יגו ורוקיה מתווכחים מייד לאחר-מכן היא מהאהובות עליי אישית בפרק – גם כי היא עושה עבודה מעולה בלתת לנו תחושת ביטחון שקרית דרך העובדה שחזרנו לעשות צחוקים ושטויות, גם בגלל כמה שזה מרשים שהם הצליחו לזרום מדרמה כבדה לקומדיה קלילה בכזו טבעיות, וגם בגלל האנימציה הסופר אקספרסיבית ומלאת חיים שהיא פשוט תענוג לעיניים (+ כמה מהציורים האהובים עליי אישית מכל הסדרה, במיוחד של איצ'יגו).
אני ממשיך קצת קדימה לרגע שבו יוהאבך מחליט לסיים את הקרב עם המתקפה הוורודה הזאת שלו, אשר מזכה אותנו באנימציית פיצוץ מבמאי אנימציית האקשן והאפקטים של הפרק עצמו, סאטושי סאקאי… ואם אתם אי-פעם ראיתם פיצוץ שצוייר על-ידי סאקאי (וסביר להניח שראיתם – שינוי הצורה של ארמין בפרק האחרון של AOT, לדוגמה), אתם מייד יכולים להבין בעצמכם למה הקטע הזה נראה כל-כך טוב… מה אפשר לומר? לא סתם הוא נחשב ספיישליסט באנימציית אפקטים.
איצ'יגו דופק את מה שהוא ללא שום ספק הפעלת הבנקאי האהובה עליי בסדרה ואחד הדברים הכי מלהיבים שראיתי בחיי (אני על-אמת קמתי על הרגליים מרוב הייפ כשראו את הירח נעלם), מה שמוביל אותנו לגטסוגה טנשו הטוב ביותר בכל בליץ' – פרי יצירתה של יוקי סאטו (Yūki Satō). סאטו היא אחת האמנים הטובים ביותר העובדים על TYBW והכוכבת הבלתי-מעורערת של צוות האנימטורים מהחלק השלישי, והסצנה הארוכה בטירוף שלה כאן היא כנראה האנימציה האהובה עליי ממנה בסדרה. כל-כך, כל-כך הרבה תנועות דינמיות, אנרגטיות, ועוצמתיות, למשך קרוב ל- 2 דקות של אקשן שפשוט לא עוצר – והכל בסגנון האדיר שלה שמתבסס על ציורים מתוחים ומוקצנים בשילוב עם מרווח פריימים גדול ליצירת התחושה של תנועה קפיצית ואגרסיבית. אה, ואי אפשר לדבר על הסצנה הזאת בלי לציין את הצרחה המדהימה של מאסאקאזו מוריטה (Masakazu Morita, המדבב של איצ'יגו) – רק לשמוע אותה סוחף אותי באותו ההייפ של לשמוע את שאגות השמחה של אצטדיון ספורט שלם המריע בהתלהבות… פשוט וואו.
מכאן אני אדלג קצת קדימה לסצנת הסיום של הפרק, כי אם אתעכב על כל סצנה בלי קשר לכמה יש לי באמת להוסיף בכך שאכתוב עליה יקח לי שנים לכתוב את זה, ואעצר בסצנה של אוריו גוזל מהאשוואלט את כוחות האולמייטי. קטע אנימציה ממש יפה המלא בציורים מאוד מרשימים ואקספרסיביים של האשוואלט, אשר משוער כי הוא צוייר על-ידי יוקיו האסגאווה (Yukio Hasegawa)… וכן, אני מדבר על אותו היוקיו האסגאווה שצייר לבדו את כל פרק 43. הפסיכופת כבר חזר לעבוד על הפרק הזה כאנימטור ובמאי אנימציה (שוב, אחד מהשישה שתחת קומאצובארה בתפקיד האחד הראשי של הפרק), ובפרק 46 הוא כבר הופיע שוב כבמאי אנימציה ראשי כחלק מהרוטציה השגרתית שלו… אני קטונתי מלהסביר את קצב העבודה של המשוגע הזה.
ההיילייט האחרון שאני רוצה להתעכב עליו הוא, כמובן, ההקרבה של אוריהימה, בביצועו של האמן הדגול וספיישליסט האפקטים הנוסף שעבד על הפרק, מאסאאקי אנדו (Masaaki Endō).
אנימציה יוצאת מן הכלל עם כל האפקטים, התנועה המרובה, האימפקט פריימס, וכמובן השחור-לבן בסוף, אבל ללא ספק מה שהכי תופס אותי הן הבעות הפנים שוברות הלב של איצ'יגו, רוקיה, ואוריהימה, שמצויירות כל-כך טוב… (והגרסה האקוסטית של הסגיר… הם כמעט גרמו לי לבכות, ואני אפילו לא אהבתי את אוריהימה לפני הפרק הזה).
בנוסף לאנימציה עצמה, כמה דברים נוספים שאהבתי מאוד היו ההשתקפות של אינואה בקרח השבור כדי להמחיש את היותה שבר כלי מבחינה מנטלית, את הדמיון שלה מתייסרת על המראה של רוקיה משופדת לצ'אפטר 270 של המנגה (רק שהפעם היא הצליחה לעזור לה🥹), והעובדה הבסיסית שהיא בכלל הצליחה לעוף לעבר יוהאבך למרות שדיכוי הריישי שלו לא אמור לאפשר לאף-אחד שאינו קווינסי לעשות זאת. הרי, היא דוחה פה את עצם הקיום שלו (וזו גם הסיבה שהדם מהפציעות שהוא גרם לה נעלם), אז זה רק הגיוני שהדחייה הזו תמחק גם את דיכוי התעופה שהוא גורם לו… פרט מאוד חכם.
לסיום, אשאיר אתכם עם ציור חדש (טוב, מלפני שבוע…) שקובו פרסם לכבוד הפרק, המציג את אוריהימה שרועה על הקרקע כמו מאסאקי כשהיא מתה…🤧: https://x.com/tite_official/status/2091171029637005598
נ.ב – שאוט אאוט ענק לסייקו אודה (Seiko Oda), המדבבת על אוריהימה. בתור אחד שהקול שלה הציק לו באוזן מספר מכובד של פעמים לאורך הצפייה בסדרה, הייתי בשוק מכמה שהעבודה שלה על הפרק הזה הייתה טובה… היא כתבה בטוויטר שזה הפרק הכי יקר לליבה מכל מה שעבדה עליו בקרייקה שלה, ומה אפשר להגיד – מרגישים שהיא נתנה את כל-כולה. אחד הביצועים הווקאליים הטובים ששמעתי השנה.
1
0
0
0
תודה לכם על התרגום לאורך כל הדרך
1
0
0
0
1
0
0
0
1
0
1
0
0
0
0
0
0
0
2
0
1
0
0
0